לאחר שדחיתי את זה (בעיקר בגלל הקושי לוותר על
חלב) התחלתי באתגר השלושים ביום ראשון.
מה אומר אתגר הפליאו 30 יום, 30 יום 100% פליאו
נקי נקי כולל הורדת מוצרי החלב למיניהם.
בסוף התפשרתי עם עצמי, והחלטתי שאני לפחות אפרגן
לעצמי בשמנת 38% לקפה (אחד ביום זה בטח לא יהרוג אותי), ושזה יהיה קצת פחות מ-30
יום כדי שאני אסיים בדיוק ליום הולדתי ה-35 החל ב-3.8 (כן כן להוציא יומנים).
ובנוסף אחרי כמעט חודש בפליאו החלטתי להוריד את
ארוחת הבוקר.
אז ההתחלה דווקא התחילה סבבה, קמתי בבוקר חדורת
מוטיבציה, הגעתי למשרד, בשעה 11 זה התחיל לטפס לי בגרון, הצביטה הזו של הדלקת (זה
אחרי שחצי מהעובדים שלי חלו בשבוע שלפני כן), בצהריים השוארמה (בלי פיתה חלילה,
בצלחת עם סלט) כבר שרטה לי היטב את מיתרי הקול והייתי צריכה להאבק בה שתרד מטה.
בדרך הבייתה, כבר היה קשה לי להתעלם מזה, ובשניה
שהגעתי הבייתה נשכבתי במיטה במצב קרוב לעלפון במשך יומיים, מתקיימת על מים ותה
וקצת חביתה עם גהי. זה די הקל את נושא ההמנעות מכל מיני מאכלים, היות שבלאו הכי לא
היה להם הרבה סיכוי לרדת בגרון שלי. חרגתי קלות כאשר לקחתי תרופה הומאופתית שמכילה
אלכוהול בכמות שלא תביש אף שיכור בצומת וגם טיפה סוכר לרכך את הטעם (מגעיל ומר אם
אתם ממש רוצים לדעת).
ביום השלישי התחלתי לחזור לעצמי, כדי למצוא את
עצמי מתזזת בין הסלון לחדר הילדים ולממד.
האמת היא שפעם זה בטח היה שובר אותי, הפעם אני
ממש בפנים. ולא רק זאת בלבד, זה שלא אכלתי במשך יומיים כמעט כלום, העלים לי את
הצורך בארוחת הבוקר שכל הזמן הטיפו לנו שחייבים לאכול (ספוילר – אז זזזהו, שלא).
מחכה כבר לשבוע הבא שאני אחלים לגמרי ואוכל גם
לחזור להתאמן, כמו גם שתהיה רגיעה באזעקות (בינתיים אני עושה סקווטים על הילדים
שאנחנו מוציאים מהמיטה).
שבת שלום ושקט לכל מי שתומך.
No comments:
Post a Comment