על שוק, המצב והחיים טובים

עדכון: לא נעלמתי, לא פרשתי ולא ויתרתי, פשוט מנסה לתמרן בין ילדים, עבודה, כושר, מעבר דירה וכן מה לעשות המצב רוח הדי מדוכדך מהמצב הבטחוני. עם כל נפלאות התזונה הפליאוליסטית, את החנק הזה בגרון אל מול תמונות הנופלים והאמהות הדומעות, החשש מהאזעקות (כן כולנו גיבורים, אבל שקרן מי שאומר שהוא לא מפחד שיעופו איזה אחד כזה עליו או על מי מקרוביו), את כל זה שום נתח בשר שומני לא יכול להעביר, ושום קפה עם שמנת מתוקה לא יוכל להמתיק.

אבל...

החיילים נלחמים בחרוף נפש על מנת שאנחנו נוכל לקיים שגרה, גם אם זו שגרת חירום. הניצחון שלנו העורף הוא להשאר איתן ולתמוך באנשי החזית, להתפלל לשלומם ולקוות שהכל הסתיים במהרה ועל הצד הטוב ביותר.

ולכן...

אתמול התרחש לראשונה בעולם השוק הפליאוליסטי הראשון בתקופה המודרנית (כי בעבר הכל היה פליאוליסטי). בעוד המצב מרחף מעל לראש, אנשים שגוייסו שבועות של ארגונים (לא שלי) ופרסומים וקידומים ברשת החלו לעלות חשש שמה השוק יהיה שומם.

אבל שום טיל לא ינצח אותי, ואחרי כמעט שלושה שבועות שאני מאד צמודה לילדים (לא רק המצב, כי אין קייטנות בשישי), קבעתי עם החברה הכי טובה שלי וגררתי אותה איתי לשוק, והפכתי את בוקר הקניות גם לבוקר של בנות והרגתי שני ציפורים במכה אחת.

מהרגע שהגענו היינו מופתעות, המקום היה מלא אנשים, החניה הייתה מלאה, ובכל זאת הכל התנהל בצורה רגועה. אולי בגלל שהפליאו מאמינים בלהוריד את מפלס הלחץ (אני לא טובה בזה), אולי זה חיידק האחדות המבורך שתקף את עמנו ואולי זה סתם סתלבט של יום שישי.

אחרי שהחננו שלפתי שקיות רב פעמיות שהכנתי מבעוד מועד (מומלץ בחום גם לשוק הבא). היה שם הכל, שמן זית בצנצנות ענקיות ובמחיר מצחיק, אגוזי מקדמיה בכמות מסחרית, אננס מתוק שכל נגיסה בו גרמה לי להרגיש כמו גן עדן, צנצנות חמוצים בכל מיני מינים וצבעיים (היות והפליון לא אוכלים שימורים תעשייתים, היה חסר לי מאד משהו חמוץ ליד הבשר), ביצים אורגניות במחירים מצחיקים, קרקרים ולחם כשרי פליאו, ובשר מסוגים שונים וגבינות עזים, וגם בירה ויין, ודעאל שלו אחד שחתם על ספרים.

יצאתי עם שלל רב:

נקניקיות וסלמי של הלגה (הבעיה בסלמי שהוא מתכלה במהרה במקרר, מאתמול בצהריים הועא הצטצמם ברבע, כנראה שיש עכבר במקרר

חמוצים של la fementainu – צנצנת כרוב אדום וצנצנת כרוב לבן שישבו בצלחת אחת עם הנקניקיות.

חצילונים כבושים של הזיתייה

קרקרים של שלומית ושל דינה (היה חסר לי קצת משהו קריספי)

לחמניות של הפעמון המתוק

גבינת עיזים קשה עם פס של עובד של מחלבות רם

שמן קוקוס של ג'מוקה

ולבעל הבאתי פסיפלורה ותאנים ענקיות

ונישנשנו:

אסאדו של המזווה

בירה של קלרה

אננס

אמת באמצע פילחה את השקט הקסום של המשתלה בה היה השוק אזעקה, אבל מיד אחרי על אף הדי הפיצוצים הכל אמשיך כרגיל. ישבנו שתינו אכלנו, צחקנו נהנינו מהחיים, וחזרנו הבייתה שבעות ומרוצות.

כל מה שנותר לעשות זה לחכות לשוק הבא.

כל המעוניינים השוק מתקיים ביום שישי האחרון בכל חודש.