סוף סוף קניתי משקל. זה לא שלא היה לי משקל, הוא
פשוט התקלקל והראה משקל תמידי 24 ק"ג לא משנה עם אני עליתי עליו הבת שלי בת
פחות משנתייםת פיל מצוי שאיבד דרכו בדרך
לסאפארי או ג'וק סורר.
האמת היא שאם זה היה ננתקע נגיד על 61 ק"ג,
אז ניחא הייתי יכולה לטעון בצורה כזו הוא אחרת שזה אכן משקלי, ולשחק אותה רפת דעת
שרואה הכל במשקפים ורודות, אבל 24 ק"ג בגיל 35 עלול לאשפז אותי במחלקת
אנורקטיות.
בבוקר קמתי, ולאחר כבוד לבושה במיטב מחלצותי
(תחתונים וחזיה) נעמדתי מול המציאות, או אם לדייק על המציאות. החלטתי שאני יותר לא
מתביישת מכלום לא מחשבנת לאף אחד, וגם חיה לפי האמת שלי (גם שהיא לא נעימה),
94 ק"ג.
יכולתי להסתובב כל היום מדוכאת, כשהייתי בשומרי
משקל (כמו רב הבנות בשומרי משקל) ביום השקילה נוטים לא לאכול כלום, והמעיט בשתיית
מים שמה יעלו גרמים כאלו או אחרים במשקל ויעוותו לנו את המציאות. יכולתי לבכות את
הקילוגרמים שכבר הורדתי ושוב העליתי.
אבל במסגרת החלטות אחרות שבחרתי לאחרונה (ועליהם
אני מבטיחה פושט נפרד), חייכתי לעצמי שזו רק נקודת ציון. כמו נקודת הציון שאני לא
מצליחה עדיין לעשות מתח. זה מצב זמני שהולך להשתנות, ואצלי אני מאמיינה ששינויים
עדיף שיקרו לטובה, במיוחד שאני זו ששולטת בהם.
החלטתי להשקל רק אחת לחודש, כי מה הטעם להשקל
לעיתים כל כך תכופות ולייסר את עצמך. היות ועם תהיה ירידה משמעותיית במהלך החודש
הזה, גם אם אני אשתה ליטר שלם של מים (שווה 1 ק"ג בדיוק) עדיין אני אראה את
מגמת הירידה.
אז עד לחודש הבא, אני צריכה להקפיד על תזונת
הפליאו שלי, כלומר לאכול טוב ובריא בלי דגנים בלי סוכר ובלי שמנים מזרעים (קנולה,
חמניות תירס וכו), ולהמשיך להתאמן בכיף.
אז 94 נעים מאד, ובהחלט לא להתראות.
No comments:
Post a Comment