האיש הזועף מרציף חמש

באחד הבקרים ירדתי מהרכבת ישירות לחמסין המהביל של רציף 5 ברכבת מרכז. למי שעוד לא חווה נסיעה ברכבת לאזור תל אביב רבתי מעולם, אני אתאר לרגע את החוויה:

עומדים ברכבת המקוררת קלות מול הדלת האדומה, מחכים לעצירה המוחלטת על מנת שהדלתות יפתחו, ואז נפתחות הדלתות לתוך משב חמים (טוב בוא נודה משב חמסין מישור חופי לח) ואת פניך מקבלים האנשים שממתינים לעלות לרכבת. והמטרה שלך זה לרדת מהרכבת לצאת מהתחנה במהירות המרבית ולעבור בחזר למימד זמן טמפרטורה אחרת במשרד הממוזג.

נשמע שאני לא אוהבת לסוע ברכבת? להיפך אני נהנית מכל רגע לראות את האנשים, לנצל את הזמן בלקרוא, לשחק לפתור תשבצים וכו' במקום לנהוג ולקלל את הנהג הבן**** לידי שבדידוק חתך אותי).

נחזור לסיפורי, באותו הבוקר נפתחה הדלתת ומולי עמד איש זועף. אני משערת שגילו היה כשל ההורים שלי (היה שם באמצע העשור השישי לחייו), עם פנים זועפות, שקפלי הזעף שלו כבר היו חרוטים עמוק בזוויות הפה וזוויות העיניים. יכולתי לדמיין את הפרצוף שלו אם אני הייתי בטעות חותכת אותי בכביש, או סתם שואלת אותו לשעה.

בדרך כלל שאני פוגשת באנשים בדרך, במיוחד אם נראה שלא שפר עליהם יומם הוא מזלם, אני נוהגת לעשות את הדבר הלא צפוי הבא, אני מותחת את שרירי הפנים שלי חזק כלפי מעלה ופותחת את העיניים עם אור, יש אנשים שקוראים לפעולה הזו חיוך, לעיתים שנחה עליי הרוח אני אומרת יום טוב.

את השיטה הזו למדתי מאיזה סרט שראיתי עם רובין ויליאמס שם הוא מגלם רופא אנושי באופן מיוחד, המבוסס על הסיפור האמיתי של ד"ר צחוק, לפי אחד הגורמים לריפוי מחלות או צחוק (לא רק פליאו ספורט ואנטיביוטיקה),  וגם אם זה לא עוזר ללחץ הדם ורמת הכולסטרול אז לפחות זה יכול לרפא ולא במעט את הנפש. אחד הדברים שהאגם המודרני עושה מעט מדי זה לצחוק.

לרב התגובות של האנשים (לשמחתי) הם חיוך מופתע או מביוש. התגובה של האיש הזועף הייתה להזעיף אותי יותר את פרצופו. זה זעזע אותי.

לא שנעלבתי ממנו או משהו, אבל גם אני לפעמים זועפת כועסת עצובה וכו'. באותו הרגע החלטתי כמה החלטות (ואף הגדלתי לעשות ושלחיתי אותם בכתב לבעלי האהוב:

תיכף אנחנו בני 35  - ואני לא רוצה שזה יהיה אמצע החיים שלי, וגם לא רוצה להיות בעוד 20 שנהע ולגלות שפיספתי 

יש 4 אנשים שחשובים לי יותר מכולם, אתה והילדים ואני

החלטתי כמה החלטות (ואני אשמח אם תתן לי בראש שאני סטוה מהם):

1. אני לא מתכוונת יותר להתעצבן יותר - משום סיבה (לא רוצה קמטי זעף עוד 20 שנה)

2.מתכוונת לראות את הילדים כל יום, ולקחת אותם לגן 4 פעמים בשבוע - באיזי ו-3 פעמים בשבוע להגיע ב-5:30 הבייתה - זה ישאיר לי זמן להיות איתם (בלי להתעצבן ולהיות חסרת סבלנות)

3.לא מתכוונת לקנות בגדים בשנה הקרובה (מלבד טייצים וחזיות) - עד יום הולדת 36 - אז אני אהיה יפה וחטובה