לאכול, להתפלל, לאהוב

לפני כעשור בערך (אם אינני טועה) הספר הזה היה רב מכר בעיקר בקרב נשים. האמת היא שניסיתי התחלתי לקרוא, סיימתי את החלק של האוכל המתאר את נפלאות איטליה (לא רק פסטה) המשכתי לתפילות באיזה מנזר הודי ושם בין מדיטציה לויפסנה כלשהיא הלכתי להאיבוד והחלטתי לסיים את הטיול בספר.

עכשיו שאני חושבת על זה בעצם הסדר אמור להיות הפוך.

לאהוב, להתפלל, לאכול.

לאהוב

כי מי שיוצא לדרך הזאת (או לכל דרך אחרת אגב) מהסיבות הלא נכונות, חוטא למטרה וקודם כל לעצמו. כי לכל דרך שלא נפנה עדייף שנצא אליה מתוך אהבה עצמית. כן קראתם נכון, לפני שאתם מתחילים לצאת למסע להרזייה, חיפוש עצמי או נישואים, קודם כל תאהבו את עצמכם כמו שאתם עומדים מול המראה.

אל תאהבו את עצמכם רק כי אתם יותר רזים ואל תשנאו את עצמכם אם אתם לא.

אל תאהבו את עצמכם רק כי אתם יותר חכמים ואל תשנאו את עצמכם אם פחות.

אל תאהבו את עצמכם רק כי הצלחתם ואל תשנאו את עצמכם אם לא הצלחתם.

תאהבו את עצמכם כי זה אתם, כי אנחנו אמורים לאהוב את עצמנו ללא תנאי.

צאו לדרך כי אתם רוצים להעניק לאהובכם (כלומר אתם) משהו חדש ומשמח שיעשה לו את החיים טובים, גוף חדש, מקצוע חדש או בן זוג. (אגב אם במתנות עצמיות עסקינן, לא פעם כשאני קונה לעצמי משהו תכשיט, בגד, ספר וכו' אני מבקשת שיארזו לי באריזת מתנה, לעצמי).

להתפלל

רגע של כנות, יחסי עם האל / כח עליון / קארמה / ייקום וכו מורכבים, ושום נאום חוצב להבות על האמונה באל לא תמצאו, וגם לא חשיבות התפילה והמדיטציה, אני אדם של אלגוריתמים ריאלים ועדיף עם ביצועים גבוהים כמו של אייפון 5 ומעלה.

כשהייתי חיילת משוחררת יצאתי לשליחות מטעם הסוכנות למחנה קיץ יהודי רפורמי. השעות הראשונות שלי במחנה היו סוג של הלם תרבותי. הגענו פרקנו את הציוד בחדרים, ומין נלקחנון לאחר כבוד לארוחת הערב ביחד עם כל סגל ההדרכה (כולם יהודים רפורמיים שגדלו והתחנכו במחנה הקיץ מאז גיל 8). כישראלית ממוצעת לאחר שבירכתי את כולם לשלום, מיד לאחר הגשת האוכל התחלתי לעשות מה שכל ישראלי עושה שנותן לו אוכל חינם – מעמיס ומתחיל לאכול. מיד עצרו אותי עמיתי המדריכים והסבירו לי שבטרם נטעם את האוכל עלינו לברך ברכת המוציא. לאחר שסיימנו לאכול (בעוד מפנטזת על מיטה אחרי כמעט יומיים בטיסות ובדרכים) נשלפה גיטרה תורנית וכולם החלו לשיר את ברכת המזון (כולל תנועות ידיים לפי מילות השיר) ורק אני (ועמיתי הישראליים למשלחת) עמדנו המומים. ככל שעברו הימים במחנה כך התחלנו להתרגל למנהגים.

למה אני מספרת לכם את כל זה?

כי יש משהו יפה ונכון רעיונית לברך (את מי שלא יהיה ה "__________") על כל הטוב והשפע הזה שנפל בחלקנו, על כך שאנו לא רעבים ולא חסר לנו מזון מים וחברים טובים להעביר איתם םסעודה הגונה. זה לא עניין של דת, זה עניין של להוקיר גם את הדברים הפשוטים והטריוויאלים (כך הם נתפסים בימנו היום).

לאכול

השער הראשון של הספר מוקדש לאכילה, הגיבורה מתענגת שם מאוכל בריא טרי ומגוון שמגיע מהשווקים והמסעדות המשפחתיות באיטליה. יש שם הוקרה של אוכל בסיסי בריא שחוץ מהפסטה והפיצה מברך ומהלל את עקרונות הפליאו, ומאמין באוכל מעשי ידי אדם ולא זרועות מכונה.

אז כל מה שצריך לעשות זה לאהוב, להתפלל ולאכול.

בקרוב, על האיש הזועף ברציף חמש.